<h1>ספר התרומות שער ס"א חלק א'</h1>
<h2>דף ו:</h2>
ותו גרסינן בגט פשוט [ב"ב קע"ה ע"ב] אמר רב פפא הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין ואינה גובה מן הלקוחות, גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לווין ואינה גובה מן הלקוחות דלית לה קלא. ובקידושין [י"ג ע"ב] גרסינן אמר רב פפא הילכתא מלוה ע"פ גובה מן היורשין ואינה גובה מן הלקוחות, גובה מן היורשין שעבודא דאורייתא ואינה גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא. וכתב הרי"ף ז"ל דלא פליג דידיה אדידיה, דלעולם ס"ל לר"פ דשעבודא דאורייתא ולפיכך גובה מן היורשין מן התורה, ולא רצו לתקן בה תקנה אחרת והעמידוה על דין תורה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין, אבל בלקוחות עקרוה לדינא דאורייתא. וכבר הארכתי וכתבתי בשער מ"ג אם הלך ללקוחות והודיעם כי אליו הוא חייב המוכר שלהם ונמצא שהיה קול להם בהלואה זו.
ומסתברא דכי היכי דמלוה ע"פ לא גבי מלקוחות ה"נ לא גבי ממקבל מתנה, דלקוחות ומתנה כי הדדי נינהו, כדאיתא בפרק הניזקין [גיטין נ' ע"ב]. מיהו אם כשהיה שכ"מ נתן נכסיו חזר המקבל מתנתו כיורש וגובה ממנו מלוה ע"פ, שהרי מתנת שכ"מ כירושה שויוה רבנן [ב"ב קמ"ט ע"א], וכשם שמלוה ע"פ נגבית מן היורשין נגבית ממתנת שכ"מ כירושה, וכמו שכתב הרב אבן מיגש ז"ל בפרק [יש נוחלין (שם קל"ג ע"א)] גבי ההיא דסבר רב אחא למימר אם ראוי ליורשו אלמנתו נזונת מנכסיו וכו', מיהא שמעינן דהיכא דהוה לאיניש מלוה ע"פ וכתבינהו לנכסי לאחר במתנת שכ"מ דינא הוא דאתי בע"ח וטריף לה מיניה כי היכי דטריף מיורשין, ואי הוה מטלטלין דיהיב במתנת שכ"מ דינא הוא דאתי בע"ח בין במלוה ע"פ בין במלוה בשטר ומפיק לה מיניה דמקבל מתנה כי היכי דמפיק מיורשין, דכיורשין שויוה רבנן, ע"כ. אבל הראב"ד ז"ל חולק בזה מדתניא [ב"ב קל"ח ע"א] אחריו לפלוני ואחריו לפלוני וגובה מן האחרון, ומפרשינן ליה בהניזקין אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין, וההיא ברייתא בשכ"מ איירי, אלמא מתנת שכ"מ כשאר משועבדין דינה, ע"כ. ויש לנו לומר בההיא דמתנת שכ"מ במקצת היא וה"ה לבריא, וכי קתני שכ"מ אורחא דמילתא נקט. וזה שפסקנו שנפרע מלוה ע"פ מן היורשין כבר כתבנו דינו בשער י"ד על אי זה דרך נפרעין מן הקטנים ומן היורשים הגדולים שלא ניחוש דפרעיה אבוהון.
